החלטה בתיק ס"ע 50260-03-13

1.         בפניי בקשת הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה כספית לתשלום הוצאותיהם (להלן: " הבקשה").

2.         התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובעת, עובדת זרה, כנגד הנתבעים, ובה נתבעו פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, פיצוי העדר הפרשה לפנסיה, הפרשי שכר, גמול שעות נוספות ודמי חגים.

3.         להלן תמצית טענותיהם העיקריות של הנתבעים:

א.        התובעת לא התייצבה לדיון המוקדם שהתקיים בתיק.

ב.         התובעת לא חתמה על תצהיר עדות ראשית במועד ותצהירה הוגש באיחור.

ג.         התובעת לא הסכימה להתייצב בעצמה ולחתום על הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים.

4 .         מטעם התובעת לא הוגשה תגובה לבקשה.

5.         המסגרת הנורמטיבית 

א.        תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") קובעת כדלקמן:

" בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

ב.         בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 אין תקנה מקבילה לתקנה הנ"ל, אך תקנה זו אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 אשר זה לשונו:

" בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".

ג.         לפיכך, כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה, על בית הדין לשקול האם בנסיבות אותו עניין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות התקנות בעניין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לבית הדין (ר' דב"ע נ"ד 189-9 דניאל סוסנוביק נ. מנחם מאור, מיום 12.3.95).

ד.         חיובו של תובע בהפקדת ערובה כתנאי ראשוני לבירור תביעתו עלול לפגוע באחת מזכויות היסוד הראשוניות העומדות לפרט בחברה דמוקרטית, ועל כך עמד בית הדין הארצי במספר פסקי דין (ר' ע"ע 70/05 הרב שלמה בניזרי נ. Stefavanova, ניתן ביום 2.11.05).

ה.        בית הדין הארצי חזר והדגיש את חשיבות הזכות של גישה לערכאות של עובדים זרים, אם כי נפסק כי אין מדובר בזכות מוחלטת אלא יש לאזנה מול אינטרסים ראויים אחרים.

ו.         בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ. אילצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד לה 625) , נפסק:

"עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה."

על מבחנים אלה חזר בית הדין הארצי בע"ע 1424/02 אבו נסאר נ. Saint Peter In Gallicantu, מיום 6.7.03), בו הוגדרו הנסיבות אשר בהתקיימן ייעתר בית הדין לבקשה להפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות:

" הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן הערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה , ולו יינתן המשקל המכריע...